*מס הכנסה – ארגון שלדעת לא מעט אזרחים הינו מיותר וגובה כספים רבים מכיסם של אנשים עובדים שבסה"כ מעוניינים להביא לחם לביתם. לא אחת אנו נתקלים בסיפורים קורעי לב על אלו שלא שפר גורלם ונאלצו לבוא להתדיין בפני הגוף המיושן והמסורבל הזה, לעמוד מול פקידיו חמורי הסבר, האטומים לקול שוועת המסכנים שרק רצו להתפרנס בכבוד. אנחנו פרטים שונים וכל אחד מאתנו מגדיר בצורה שונה מהם שיעורי המס שראויים להיות מנוכים ממשכורתו.

*משרד הפנים – התורים הארוכים בכל הלשכות, הצורך להגיע מצוידים באינסוף מסמכים שמעידים על זכאותנו, חוסר ההיגיון שיש בהיצמדות לכל מיני סעיפים ותתי סעיפים, שחלקם בכלל נגזרים מאורח חיים שמרני ומאטמוספרה חברתית ששייכת לתקופות אחרות – כל אלו ועוד מייתרים את המשרד העצום הזה ששואב אליו סכומים אדירים מכספי המיסים שלנו. אנחנו פרטים שונים וכל אחד מאתנו יודע להגדיר לעצמו לבד בלי עזרה מתי הוא ראוי לזכויות מיוחדות.

*צה"ל – הרי הוא כבר מזמן לא 'צבא העם' ומטרותיו לא מוסכמות על כולם. וגם לא יעלה על הדעת שמי שגר בחיפה יצטרך לשמור על אלו שגרים בשדרות. ובכלל, נכון יהיה למצוא פתרון הולם לאלו שרוצים לשרת שירות קרבי רק בלי הקטע הזה של להילחם בערבים. אנחנו פרטים שונים וכל אחד מאתנו מגדיר לעצמו מהם הגבולות עליהם יש להגן.

ובכלל, אולי אפשר שגם הרעיון הלאומי כולו יעבור הפרטה. לא עוד מדינה אחת, מסואבת, מסורבלת, כפופה למערכות מיושנות, עסוקה במימוש חלום אחד ויחיד של אלפי שנים. ובכלל, למה דווקא כאן? למה רק כאן? די לקפיאה במקום, הגיע הזמן להתקדם. נשוב להיות אוסף פרטים, אולי קהילות. כך בכשרות, כך בגיור וכך גם בעתיד (חלילה) בנישואין וגירושין?
***

הכאב גדל שבעתיים כיוון שמדובר באנשים שמשייכים עצמם לציונות הדתית הקלאסית, זו שחרטה על דגלה שיתוף פעולה עם מוסדות המדינה הממלכתיים, מתוך אמון שכך נקדם את מימוש הרעיון של ממלכת כוהנים וגוי קדוש, של תורת חיים לאומית ייחודית, והפיכתה לזהות ציבורית ממלכתית – חלום שזכינו לתחילת מימושו לפני 70 שנה. ופתאום- נתק, עזיבה ונטישה. לפתע הייאוש החל לכרסם, וצוהר בחרו צד, לצערנו את הצד הלא נכון.

אבד החזון, אבד האמון ואבדה התקווה. אין עם מי ואת מה לתקן. כולם מושחתים ותאבי בצע, כולם אינטרסנטיים ונגועים במינויים של מקורבים, הרי "הם" חרדים בכלל, כאלה שלא מאמינים בממלכתיות ותיקון עולם במלכות ש-די, הם אינם חלק מהמדינה ומוסדותיה, והם אפילו לא אומרים 'תפילה לשלום המדינה'! ואתם, מה עובר עליכם? האם אימצתם את הגישה הפרטית, הגלותית של השגחה פרטית? הייתכן?!

איך קורה ודווקא צוהר מקימים לנו בד"ץ "סרוג"? האם הכיפה עושה את ההבדל או הגישה?

כמה מצער…

כשם שבגיור הם פועלים נגד הרבנות ושותפים להונאת הגר, שחושב לתומו שגיורו כביל מבחינה הלכתית וממלכתית, כך עתה בכשרות. הם ישכנעו את בעלי העסקים שהציבור המסורתי והדתי יחזיק מהכשר הבד"ץ שלהם ובפועל, כפי הוראת רוב ככל רבני הציבור הדתי- לא יהיה לתעודה שהם ינפיקו שום ערך אמתי.

כיצד התאפשר שיתוף הפעולה ההזוי הזה בו צוהר הולכים יד ביד עם גופים הדוגלים במוצהר בהפרדת הדת מהמדינה, גופים הסוברים שדתו של האדם אינה עניין ציבורי לאומי וממלכתי, כי אם עניינו הפרטי, כמו כל צורך אחר שיש לפרט במדינה. ברכות ואיחולים מיזהר הס הקונסרבטיבי… אבי גבאי מאושר לשמוע… יאיר לפיד ותנועת 'הירושלמים' מוסרים 'שכויעח'… "תורה חגרי שק…".

מול החולשה והפירוד נוסיף אומץ וחיבור, מול הייאוש והחידלון נוסיף תקווה ותיקון לטעון שיפור בצורה ממלכתית ואחראית הדואגת לכלל הציבור שבארץ. (כפי שכבר נעשה לדוגמא בעיר פ"ת, ועתיד להיות מיושם בכלל הרבנויות) .

"לך כנוס את כל היהודים" – "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

***
נכתב ע"י דודי וכטל, פורסם בערוץ 7

הפוסט מפרטים עצמנו לד(ע)ת / דודי וכטל הופיע ראשון בליבה