הממשלה הודיעה בעבר שוב ושוב כי סיימה להעלות את בני הפלאשמורה, אולם בכל פעם מחדש מצליחים לוביסטים להביא לעליית אלפים נוספים בלי כל זיקה ליהדות
סוגיית המסתננים היא אחד ממחוללי המיגרנות הגדולים של ישראל. מאמצים אדירים השקיעו הממשלות בבלימה פיזית ומשפטית של גלי ההגירה, ולא עלתה בידן. אחרי אינספור התכתשויות משפטיות וחברתיות, הדרג המדיני מתחיל להרים ידיים ולהתנהל בהנחה שהבעיה הזו כאן כדי להישאר. שאיפות הדרג המדיני בתחום זה כיום הן מינימליסטיות: הגדלה מסוימת של כמות האזרחים הזרים שיהיו מוכנים לשוב לארצותיהם או למדינות שלישיות תמורת פיצוי נדיב, וצמצום בזרם ההגירה החיובי
אז קשים מסתננים לישראל, אך בעוד על הראשונים אנו מצטערים בא כעת משרד הפנים ומבקש להוסיף לנו עליהם, וזאת דרך פרצה ענקית המכונה 'בני הפלאשמורה'. הלב היהודי הרחום והחנון מתקשה למתוח קו אדום ומאפשר שוב ושוב פרשנות חדשה לחוק הכניסה לישראל, מה שמאפשר לנצל את שיטת ה'חבר מביא חבר' עד בלי גבול, שהרי אב אחד לכולנו
לפני כחודש, ב־11 בנובמבר, פרסם שר הפנים סילבן שלום את כוונתו להניח על שולחן הממשלה הצעת מחליטים, שעל פיה תוקם ועדה שתטפל בהעלאת 9,000 איש הטוענים לשייכות לבני הפלאשמורה ונמצאים במחנות בגונדר ובאדיס־אבבה. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב־15 לחודש, הניח שלום את הצעתו להצבעה בבהילות. דיון מסודר לא נערך, ובהצעת המחליטים עצמה נכתב במפורש שמשרדי הממשלה השונים אפילו לא הספיקו להגיב להצעה מפאת קוצר הזמן. להזכירכם, מדובר בהצעה הנוגדת החלטת ממשלה קודמת שקבעה כי יש לסגור את מחנה גונדר בשנת 2014, עם עליית אחרוני הזכאים המתגוררים בו. בנוסף, בניגוד לחלק מקבוצות העולים בעבר, הקבוצה הנוכחית לא זוהתה כיהודית על ידי הרבנות הראשית
הפארסה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב. ממשלת ישראל לא מצליחה לעמוד בהחלטותיה הקודמות, ובכל פעם מאשרת מכסות עלייה "אחרונות בהחלט". מנגד, הארגונים האינטרסנטיים הפעילים באתיופיה מפירים פעם אחר פעם את התחייבותם לסגור את מחנות העולים ולהימנע מאכלוסם על ידי מבקשים נוספים/
אינטרסים מעורפלים
בני הפלאשמורה פרשו מקהילת 'ביתא ישראל' לפני כ־150 שנה, התנצרו והתבוללו בקהילות אתיופיות־נוצריות. ישראל סירבה להעלותם ב'מבצע שלמה' בשנת 1991, אך במהלך השנים שלאחר מכן שינתה את מדיניותה. בשנת 1997 התקבלה החלטה על העלאת אחרוני בני הפלאשמורה, ובשנת 1999 עלו ארצה 4,000 איש.
עם ההצלחה בא התיאבון, והלחצים לא הסתיימו. בעקבות פסיקת הראשון לציון הרב שלמה עמאר החליטה הממשלה להרחיב את התבחינים לזכאות, ואישרה סל קליטה ל־17 אלף איש נוספים בשנים 2005־2008. על פי נתוני משרד הפנים, עד 2008 עלו ארצה 34 אלף מבני הפלאשמורה.
הרעיון של מעבר ממדינת עולם שלישי לישראל קסם ללא מעט אזרחים אתיופים, שהקשר בינם לקהילות היהודיות המקוריות רופף למדי אם בכלל. בן־דוד של בן־דוד שני, והנכד של הסבתא של הגיסה של האחות ביקשו גם הם להצטרף לסטארט־אפ־ניישן. הלוביסטים תמיד ידעו לצלם חייל ליד תמונה של צעירה קרובה־רחוקה הטווה בפלך בכפר נידח וללחוץ על בלוטות הסולידריות. הממשלה מצדה קיבלה בשנת 2010 החלטה להעלות עוד 8,000 מבקשים, שוב, "אחרונים בהחלט", והם עלו במסגרת מבצע כנפי יונה.
חשבנו שנגמר הסיפור? אז לא. בכל הקשור למקורבי הפלאשמורה, חוקי הפיזיקה לא מפסיקים להמציא את עצמם מחדש. בדרך פלא, את מחנות המבקשים לחסות תחת כנפי השכינה אי אפשר לרוקן. בכל פעם שמעלים את הזוכים המאושרים בלוטו הלאומי, מתמלאים המחנות במועמדים חדשים. הצעת המחליטים האחרונה של סילבן שלום מדברת על עוד 9,000 עולים, "אחרונים בהחלט בהחלט", של קרובים של בני הפלאשמורה.
העלייה שלהם מתבצעת דרך הרחבת חוק הכניסה לישראל, שכן בינם לבין חוק השבות אין דבר וחצי דבר. העולים הללו אינם עונים על הקריטריונים של הרבנות הראשית ואינם כלולים בסקר אפרתי־ולדמן שמיפה את צאצאי היהודים בקרב הפלאשמורה. אגב, במסגרת החלטת הממשלה ב־2010 פורסמו באינטרנט רשימת הזכאים לעלייה וניתנה גם זכות ערעור. לא מעט ערעורים הוגשו ונדחו בעילת חוסר זיקה לעם היהודי.
הזנת הבקשות ותחזוקת המחנות באתיופיה נעשית על ידי ארגונים עם אינטרסים לא ברורים, כמו למשל הארגון היהודי־אמריקאי "נאקוג"' (North American Conference of Ethiopian Jewry), וכן ארגון Displaced Jewish Development Association, שהקים גטנט מנגשה, וממומן על ידי ארגון אוונגליסטי משיחי אמריקני בשםא JVMIא (Jewish Voice Ministries International), שפועל גם בגונדר. נאקוג' נהנה מתקציבים גדולים מאוד, והטענה המרכזית כלפיו היא שעיקר פעילותו היא בעידוד כפריים אתיופים עם זיקה קלושה כלשהי לפלאשמורה לנדוד לגונדר ולהשתכן במחנה שלו על מנת לקבל כרטיס עלייה לישראל.
בהחלטת ממשלה מנובמבר 2010 נכתב: "עם סיום בחינת מועמדותם לכניסה לישראל והבאת בני פלאשמורה שיעמדו בתנאים בהתאם להחלטה זו, יסתיים טיפולה של מדינת ישראל בבני הפלאשמורה, לא תהיה יותר הבאה מאורגנת של בני פלאשמורה מאתיופיה, ולא תאושר כניסת מועמדים נוספים מאתיופיה בטענה של שייכות לקהילת בני הפלשמורה… הממשלה רושמת לפניה את הודעותיהם של השופט בדימוס מאיר שמגר המכהן כיו"ר הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה, הרב הראשי לישראל שלמה עמאר, יו"ר הסוכנות היהודית ועוד, כי בתום הבאתם של אחרוני הרשומים ב'פנקס הממתינים בגונדר' כפי שעודכן בשנת 2010 שיעמדו בתנאים על פי החלטה זו, לא תבוא כל דרישה להבאת קבוצות נוספות מאתיופיה".
אבל הפעילים לא עמדו בזה. שמגר התעלם מההתחייבות וקבע בשנה שעברה בנוגע ל־5,000 מבקשים חדשים כי "כל בר דעת מבין שהפרדה בין בני משפחות שחלקם נשארו באתיופיה וחלקם עלו ארצה היא לא אנושית ויש בה משום פשע והתאכזרות". שר הפנים לשעבר מאיר שטרית סיפר שאזרחים אתיופים שילמו למשפחות בישראל כדי שיטענו שהם קרוביהם ויגישו בעבורם בקשות לעלייה. "אם 8,000 הנותרים יקבלו אישורי עלייה, יבואו בעקבותיהם עוד אלפי אזרחי אתיופיה שיטענו לזכאות", קבע.
אורי קונפורטי, נציג הסוכנות היהודית באתיופיה לשעבר שבעצמו העלה אלפי עולים מהמחנות, כתב בספרו על "התרמית שבהעלאת הפלאשמורה". הוא מתייחס בעיקר לארגון נאקוג' ומאשים אותו ביצירת מצג שווא במחנות באדיס־אבבה ובגונדר, שנועד למטרות גיוס כספים מתורמים. "הם מייצרים להם אשליה, מעבירים אותם על דעתם ועל דתם. פעולותיהם הן בגבול הפשע המוסרי, אם לא המשפטי".
המציאות היא שרבים מעולי הפלאשמורה נשארים נוצרים אדוקים. הם לא רק פוגעים במרקם החברתי של קהילת 'ביתא ישראל' והופכים אותם למיעוט בקהילותיהם, אלא גם יצרו בעיית התבוללות קשה שתגדיל את הלחץ על מערך הגיור ותעמיק את העוינות בין המגזרים בישראל. אם למדינת ישראל חשוב כל כך לחלק תעודות זהות לגויים, שתואיל בטובה לספח את שטחי סי. ממהלך כזה לפחות ייצא משהו מועיל – מימוש ריבונות. אבל מדוע להעלות ארצה אנשים שאינם יהודים.
פורסם באתר nrg