במאמר המערכת בשבוע שעבר תואר האיזון השביר בסיעת הציונות הדתית – מאזני הכוחות בין הנהגת המפלגה לחברי הכנסת שלה בנושאי דת ומדינה.
מסופק אני אם היינו מנתחים בכזה שיוויון נפש וסיפוק מצב כוחות כזה ביחס – לדוגמה – לתוכנית ההתנתקות מגוש קטיף. נתאר לעצמנו מצב שיו"ר המפלגה ויועציו היו בעד תוכנית הנסיגה מישובי חבל עזה וחברים אחרים במפלגה היו מתנגדים לה, והיו מתנהלים ימי עיון והתייעצויות ולבסוף היו מסכימים להתנגד למהלך בצורה רפה, אולם לא להגיש וטו אם החוק יובא לכנסת… ברור כשמש שאנו כציבור בוחרים לא היינו מקבלים את הדיונים וההתלבטויות השונות בנושא, ומתוך הבנה ברורה מה דרכה ותפקידה של מפלגת הציונות הדתית היינו דורשים אמירה חדה וברורה ביחס לנסיגה משטחי מולדת.
לצערנו אנו עומדים בפני סכנת התנתקות רוחנית.
מאז כינונה של הממשלה הנוכחית ישנה מגמה גוברת והולכת להמעיט, להפחית ולהחליש ביטויים של תורה ומצוות במערכות הרשמיות של מדינת ישראל, בצבא, בחקיקה, בערכי המשפחה, בשמירת השבת הציבורית, בתמיכה בישיבות ועוד.
רק לאחרונה קראנו התבטאות של מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר אריק כרמון, שטען ש"אין מקום לאלוהים בספירה הציבורית; לא בזו של חטיבת גבעתי (ביחס לדברי המחט במבצע צוק איתן- י.ו) ולא באף אחת מגילוייה של הספירה הציבורית המשותפת לכלל אזרחי ישראל".
זו המערכה העומדת בפנינו.
מאז קום המדינה ועוד לפני כן, לקחה על עצמה הציונות הדתית תפקיד חשוב – להשתלב במערכות המדינה ולנווט את הספינה המיוחדת הזו למקום אליו חיכינו 2000 שנה – מדינה יהודית על פי תורת ישראל בארץ ישראל. הדרך הזו ידעה עליות ומורדות, אך בכל השלבים זכרה הציונות הדתית את תפקידה וניווטה את דרכה על פי מצפן ערכי ברור ולא על פי הלכי הרוח המשתנים. כוחות חזקים בקואליציה יוזמים חוקים שונים שמטרתם ברורה – ניתוק הדת מהמדינה, אך בשונה משנים עברו בהן היתה לציונות הדתית מפלגה אשר ייצגה את ערכיה ונלחמה עבור ערכים אלו ואף שילמה על כך מחירים פוליטיים, בממשלה הנוכחית רוח אחרת ושונה נושבת.
ניקח לדוגמא את חוק הפונדקאות לזוגות חד מיניים –
כך תואר במאמר המערכת משבוע שעבר: "משיקולי לחצים בקואליציה וכנראה גם בגלל הלחצים האסטרטגיים של הנזק שעלול לקרות אם יוצאים בגלוי נגד הקהילה החד–מינית הכוחנית בישראל, הוחלט להסתפק בהותרת הערר על כנו ולא להחמיר עד להטלת וטו.
כך התאפשר בפועל המשך הרצתו של החוק לכנסת… וכך, ברגעים אלה החוק הזה בדרכו המהירה לחוקי מדינת ישראל בהסכמה שבשתיקה של הבית היהודי. כשהרב דרוקמן התקשר ללשכת ראש הממשלה כדי לדרוש מהם שהערר לא יעלה להצבעה, ענו לו בלשכה 'זו לא הייתה היזמה שלנו, תפנה אל הבית היהודי'".
המדרש (בראשית רבה כו, ה) מביא:
"רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה" ושם בפרוש מהרז"ו – "שטר כתובה ונישואין, שטעו בדעתם המשובשת שמאחר שנבראו בעלי יצר… מחויבים ללכת אחר יצרם וכתבו שטרי כתובה ונישואים… בציווי השופטים שלהם ובעלי דתם".
לדברי רב הונא זו היתה הסיבה של מחיית דור המבול – ההסכמה והלגיטימציה שנתנה המלכות ,ההנהגה, להתנהגות זו.
הרצון להוספת מנדטים, להיות רלוונטיים לציבור רחב ככל הניתן, להגיע להנהגת המדינה – הוא חיובי. אך הוא לא יכול לבוא על חשבון ערכי היסוד שלנו. מטרתנו להרים את העם למעלה, להוביל קדימה, הפריצה העתידית להצלחת כל עם ישראל תבוא רק בשמירת התורה והמצוות שהן נשמת מדינתנו.
אין אנו יכולים להרשות לעצמנו איזון שביר או גרירת רגליים בעת הזאת.
זקוקים אנו לקול ברור וחזק שיחבר וירומם את זהותה היהודית של המדינה. לא רק כמגיבים וממזערים נזקים אלא ככוח פועל, יוזם ומוביל מהלכים.זה חשוב לא פחות ואף יותר מכל מאבק צודק על הארץ ובינינה.כי בלא היסוד המוסרי והערכי שלנו- לא נוכל לרשת את הארץ. זוהי שעת מבחן לציונות הדתית כולה,ערכיה אמונתה וזהותה.
האם תדע לשמור עליהם ?
